דפנה (לוי) לב - עלי דפנה ספורט ותזונה

חלק ב' לרשומה הצילו אני בדיאטה.
בחלק זה נספר סיפורים מהקליניקה, שימחישו לנו את ההבדל בין הצלה להדרכה:



**הסיפורים אמיתיים, ללא פרטים מזהים.

לפני זמן-מה, בא אלי מתאמן עם עודף משקל של 40 ק"ג,
דיברנו על הסיבות שהביאו אותו לעודף המשקל, על הטרגדיות,
על ההתניות שהביאו אותו לתרגם תסכול לאוכל, ועוד מקרים שתורגמו הקלה ע"י אכילה,
כמו שקורה לחלקנו... פרשתי בפניו את אפשרויות העזרה,
עשינו תאום ציפיות לגבי המטרה, דיברנו על אופי המפגשים והתשלומים
הכל לכאורה היה ברור...


בסיום הפגישה נתתי לו משימה: לבוא אלי בפעם הבאה עם תשובות ל 4 שאלות:
1. האם אתה חושב שאתה מוכן להתחיל תהליך הרזיה?
2. מה אתה מוכן לעשות עבור תהליך ההרזיה ?
3. מה אתה חושב על עצמך ?
4. מה הקרובים אליך חושבים עליך ?

האם יש כאן שאלות על אוכל? לא!
יש כאן שאלות שמבררות היכן הוא עומד ביחס לתהליך.

התשובות היו מכוונות אותנו כיצד לגשת להדרכה, ומכוונות אותו למידה בה הוא מוכן להתחיל את הדרך.

אותו מתאמן שלא היה מוכן לענות על אילו השאלות המדריכות ומכוונות...ורצה רק הצלה:
תני לי דיאטה, תני לי תכנית אכילה מיידית, תני לי פתרון עכשיו לעודף המשקל...
לא חזר.לא הגיע לפגישה הבאה.

הבנתי שהוא רוצה הצלה, לא רוצה הדרכה, הוא רוצה שיגידו לו מה לעשות, מה לחשוב, מה לאכול.
זה כמובן לטווח קצר.
כשאין הדרכה אמיתית ועמוקה 40 ק"ג עודפים לא יעופו בנשיפה.
40 ק"ג זו דרך ארוכה ולא קלה, צריך להכין תשתית וצידה, לדעת לאן הולכים ובעיקר למה.

דוגמה נוספת:
מתאמנת משקיעה באה אלי לייעוץ תזונה.
היא הייתה עם עודף משקל קל, שנובע מאכילה מופרזת בסופי שבוע ואירועים מיוחדים.
במהלך השבוע היא די מדוייקת ואוכלת בריא בהתאם להבנתה.
בסוף השבוע היא מאבדת שליטה.
היא ביקשה ייעוץ נקודתי.
הדרכה ולמידה על התמודדויות שמיוחדות לסופי שבוע.

נתתי לה הדרכה איך להתמודד עם פיתויים, היה דיון על הקשיים.
חשבנו לאן לנתב את הלחצים ולאן להפנות תסכולים (ילדים, אורחים...)
עודף גירויים והרבה פיצויים.

ההדרכה היתה אפקטיבית כי היא ידעה היטב לאן היא מכוונת.
חיפשנו ומצאנו פתרונות מדהימים שהיו טמונים בה, וחיפשו דרך לצאת החוצה להתבטא.

מפגישה קצרה של ייעוץ תזונה נפגשנו לעוד כמה הדרכות.
בכל הדרכה עלתה דרך נוספת להתמודדות עם בלבול ותחושות נוספות.

עלה קושי ונמצא השביל אל הפתרון.

התהליך היה מדהים יש לה הרבה דרכים חדשות וחלופיות לצעוד בהן- בכל השבתות.

ממצב שכל שבת היא הייתה מחכה ליום ראשון, עברה לקבלת סופ-השבוע בברכה,
ראתה את יתרונות המנוחה, ידעה איך לסדר את האכילה.
יצאה לדרך הטובה בשמחה.

לסיכום:
חשוב יותר לתת לאנשים כלים המסיעים להם להכניס סדר לחיהם,
מאשר להציל אותם מן הבעיות המסוימות שהם יצרו.
אני שואלת את עצמי ואותך:
האם העזרה שלי נועדה להציל או להעצים?
האם הצלחתי לתת לך כלי שימושי לחיים או חילצתי אותך מקושי רגעי שחוזר שוב ומבקש עזרה?

המטרה שלי לתת לך מתנה, תובנה, דרך חדשה שתהיה הדרך שלך- בה תוכל לעזור לעצמך. 
זוהי הדרכה. שבאה על הדרך והיא הדרך שלך.


לבריאות שלמה.
דפנה


** תודה לאורין המדריך שלי שהדריך אותי לבטא את הדרך הטיולית שלי...ושלך.

הצילו אני בדיאטה
המדריך למטפל ולמטופל:

מכשולים בדרך להצלחה בדיאטה עלולים לנבוע מהבנה לא מדוייקת של מפת האחריות,
על מי מוטלת האחריות לרדת במשקל?
להקפיד על התזונה?
ללכת לספורט למרות ש"לא בא" ?
כמובן על מי שלקח על עצמו את תהליך הדיאטה...
נשמע פשוט וברור...מתחת לפני השטח העניין נהיה קצת מורכב.
כאשר קשה לאדם לעשות דיאטה לבד, וזה קורה לרוב הגדול של האנשים.
אותו אדם יינסה לגייס את הסביבה התומכת שלו או את הדיאטנית / תזונאית...
במאמר זה נדבר על תמיכה מקצועית של התזונאית...

של מי הדיאטה הזו שלי או שלך?

תפקיד המטפל והאחריות על הדיאטה זה עניין לתאום ציפיות הכרחי.

יש מטפלים שבוחרים "להציל" את המטופלים מהקשיים, מהבעיות וההתמודדות, וזה נפלא
כשברור שהפעולה היא הצלה.
יש מטופלים שמבקשים את ההצלה.
אני חושבת שהצלה היא תקופה קצרה עד ההדרכה.
עצם הטיפול הוא הדרכה.

בטיפול אני משתחררת מהצורך להציל את המטופל מההתמודדויות, מהשיעורים, מהאתגרים.
מהר מאוד במקום טיפול התהליך הופך לטיול.

בטיול אני מדריכה את האדם שבחר בי על מנת להדריך אותו לדרך חדשה.
אני מרשה לעצמי לאפשר לך להיות אחראי/ת על החיים שלך.
אני נותנת לך את ההרגשה שכמו  שיצרת את החוסרים - מחלות תסמינים,
 ואת העודפים- שומנים וחומרים אחרים,
כך גם תוכל להתיר אותם, לתקן, ליצור חדשים -אחרים -טובים.
איך? בעזרת הדרך הנכונה ביותר עבורך.

אני רוצה להראות לך את הדרך להחלמה, את הדרך ליצירה חדשה, של תאים בריאים, של הרגלי אכילה טובים,
 של השקפה על תהליכים שתומכת בחיים.
אני רוצה להדריך אותך בדרך שתעזור לגוף שלך להתחדש לפי תנאים חדשים.
הדרך מתגלה בטיול המופלא שאנחנו עושים כחלק מההבראה.

טיפול לעומת טיול
הטיפול באחרים באופן כזה של מתן פתרון לבעיות, דאגה לחייהם, ולקיחת אחריות מהם,
עלולים להביא את המטפל לגזל.
גזל? מילה קצת חזקה מדי, לא?
לא- אנחנו בטעות עלולים לגזול המאדם את ההזדמנות לעזור לעצמו בעצמו, כשאנחנו עומדים לצידו.
והכל בשם הכוונה הטובה ובטעות גמורה.

המאמר הזה רוצה להציף את הבעיה ולתת הסתכלות נוספת למטפלים / מדריכים דווקא.

מטפלים שכל כך דואגים למטופלים ולאנשים אחרים שלוא דווקא ביקשו להיות מטופלים, שוכחים לעשות הפסקה
ולחשוב על מיקומם בסאגה הטיפולית.

האם אותם מטפלים כל כך בנתינה עד כי לא השאירו מקום למחשבה כמה אנרגיה הוציאו בטיפול?
האם כשהמטופל הולך מהקליניקה הם מרגישים מרוקנים? עייפים ? מותשים? אולי כועסים?
כועסים על עצמם /על האחרים שהיה כאן מעבר אנגטי עצים (מדי?)...

כשמטפלים "מצילים" מטופלים הם עלולים להפוך לקרבן - בטעות כמובן.
 עלול להווצר דפוס בו המטופלים ממשיכים לייצר בעיות דומות
על מנת ש"נציל" אותם.
המשימה שלנו המטפלים היא, ללמוד לזהות מתי אנחנו עוזרים לאחרים
מפני שאנו מבינים כי אין להם את היכולת והכוח כרגע לפתור בעצמם את בעיותיהם.
עלינו להיות מספיק ערניים כמה ואיך הם משתמשים בכלים שאנחנו להם נותנים.
לדעת שהמטרה בטיפול היא לא הצלה אלא הדרכה.

כאשר אנחנו מרגישים צורך לעזור למטופלים בדרך ש"תציל" אותם, או תגזול מהם את השיעורים שלהם
עלינו לעצור!
יכול להיות שתשוקתנו לא עושה טוב להם, וגם לנו.
האם הצורך שלנו להרגיש טוב יותר  רק משום שעזרנו לאחר? לא משנה מה המחיר?

פתרון לסוגיה על "ההצלה"
עלינו לצאת מתוך הנחה כי לבני האדם יש יכולת לפתור לעצמם את הבעיות
אפילו אם כרגע איננו יכולים לראות איך הם יעשו זאת.
לדעת ולסמוך על ההנחה שאותו הכוח שעזר להם ליצור את האתגרים, יעזור להם לפתור אותם.

אז מה תפקידנו המטפלים / מצילים?
להיות מדריכים.
אנחנו נדריך את האדם איך ללכת בבטחה, ניתן לו את ההרגשה שהוא לא לבד בדרך,
נחווה את דעתנו על התובנה, נשקף לו את תבונתו ונדגיש את דרכו.
לעיתים אותו כוח שיצר אצלך אתגר, ויודע מה הפתרון, מתקשה להגיד לך בעצמו וצריך את המדריך כדי שיתווך.

אחת הדרכים החשובות ביותר לבני אדם לצמוח ולהתחזק היא לקחת אחריות על עצמם, על חייהם,
על התהליך שלהם.
יכול להיות שהנסיבות הן קשות, לא נעימות, ממש מרגיזות...וההתגברות עליהן יש בה התבגרות.

התנסות של בני האדם בתוצאות מעשיהם, מספקת להם את המוטיבציה ליצור שינויים בחייהם.
אם "נציל " אותם- בטעות נחליש אותם.
נמנע מהם את ההתפתחות שאותה הם צריכים, את הלמידה שבאה עם ההתפתחות.
אז נתפלא למה את אותה סיטואציה הם שוב יוצרים...?

הכל נשמע ערטילאי ? באויר? לא ברור ורוחני? בחלק ב' מחכות לכם דוגמאות מהקליניקה...

בינתיים השאירו את רשמכם ודעתכם על התופעה.


האם נתקלתם במטפל שאתכם הציל?
איך ההרגשה?
האם הייתה הדרכה?
עם מה נכנסתם ומה יצא?



עד חלק ב'...בריאות שלמה- מדפנה