דפנה (לוי) לב - עלי דפנה ספורט ותזונה

מהו הפרדוקס הצרפתי ומה הקשר לתזונה נכונה ?

בהרצאה שהעברתי בחברת כתר נשאלתי ע"י אחד המשתתפים הרציניים:

אם התזונה המומלצת היא פחות שומן וממש מעט אם בכלל שומן מהחי,

הכיצד שכנינו הצרפתים, שידועים במאכלים העטירים שלהם, מאריכים חיים ונהנים

מהרבה שומן חי, רווי, נוטף ועסיסי, ונשארים בחיים.

לעומת שכנינו האמריקאים שגם נהנים מאותם נתונים אך חולים, הולכים ומתים.

מהו אותו פרדוקס ומי רוצה לצחוק?

הפרדוקס הצרפתי הוא תופעה המתארת את הסתירה, בין התזונה של הצרפתים והרגלי החיים בצרפת,

הנחשבים כגורמים למחלות לב, משום עודף השומנים, לבין מיעוט התמותה ממחלות לב שם

לעומת ארצות אחרות.

הצרפתים אוהבי הבשר לסוגיו והגבינות השמנות- עתירי שומן וכולסטרול, נוהגים לשתות  48 ליטר יין אדום

בממוצע לאדם בשנה.

בעוד  הצרפתי הממוצע צורך מדי יום יותר מ 100  גרם של שומן רווי שמקורו בבשר, חברו האמריקאי הממוצע

צורך "רק"  70 גרם של שומן כזה.

כשהצרפתי אוכל חמאה פי ארבעה יותר מהאמריקאי, וממשיך בגבינה בכמות של 60% יותר מהאמריקאי,

ואם זה לא הספיק יש פה נתון נוסף של פי שלושה יותר בשר חזיר, שהנו שומני ועתיר כולסטרול.

ועוד ...בנוסף לכך, מעשן בלי לחשוש ונעדר פעילות גופנית בדומה לשאר מדינות העולם ,

נהנה הצרפתי הממוצע מחוסן גופני בלתי מוסבר.

לפי הסטטיסטיקה אחוז התמותה כתוצאה ממחלות לב וממחלות כלי הדם בצרפת, בשנת 1999,
אצל גברים בגילאים 35-74,  היה 83 לכל 100,000.
לעומת תמותה גדולה בהרבה, של 230 לכל 100,000 איש בארצות הברית.

כמעט פי 3 אז מה פה קורה פה?

מניחים כי הסיבה לפרדוקס הצרפתי שהוא אכילת שומן +חוסר כושר+עישון היא

שתייה של יין אדום בכמות מועטה עד בינונית באופן  קבוע והמשכי ממש יומיומי.
לעומת חברינו האמריקאים שגם אוכלים שומנים חסרי מנוח, אינם מתאמנים ולא חסים על הטבק

רק ששם ביבשת ישנם עוד פיתויים בצורת ... בירה וליקר .

מתברר שהיין האדום לבדו עושה את ההבדל כולו .

בקליפת הענבים האדומים מצויים פלבנואידים שונים שהם נוגדי חימצון מסוג

catechin epicatechin ו-proanthocyanidin

 הכוהל האתילי שמקורו ביין האדום הוא אחד מחומרי ההגנה על גוף האדם.

ריכוז   הפלבנואידים יהיה גבוה ביין האדום בהשוואה ליין לבן  המופק מתוכן הענב

ידוע כי יש קשר בין פלבנואידים לבין שכיחות מחלות לב ומחלות של כלי הדם הכליליים.

דבר זה " מצריך " מהצרפתי להוסיף לארוחתו הדשנה והעסיסית  יין אדום, באופן מדוד והמשכי.

הפולי-פנולים שביין האדום מדכאים את ייצור האנדותלין, שמעלה את לחץ הדם משום

השפעתו על השריר החלק שבעורקים.

בנוסף הכוהל שנוצר מאותם ענבים אדומים גורם לעליית רמת הכולסטרול הטוב בדם

ומקטין את צמיגות הפלזמה .

הכוהל עוזר לפירוק הפיברין .

יותר פיברין = יותר קרישה = פחות זרימה .

 נוגדי חמצון מהיין האדום מקטינים את השפעת הרדיקלים החופשיים שהם אויבי הגוף :

הרדיקלים החופשיים גורמים להזדקנות התאים, הופעות של סרטן, ריבוי סוכרת, תקיפת תאי המוח

ויצירת אלצהיימר, עליה ברמת הכולסטרול עד הסתיידות העורקים וסתימתם.

היה אפשר לחשוב שבצרפת יש עידוד לאלכוהוליזם משום "ההכרח" לצרוך יין אדום בכל ארוחה עטירה

אך להפתעתנו אין הדבר כך.

כי- משום שהצרפתי יודע שבהגיע השעה לארוחה הדשנה תצטרף לה כוסית יין מדודה,
אין צורך להתנפל על הבקבוק כאירוע חד פעמי הכרחי.

בנוסף לעובדות הקיימות שהוצגו כאן בקפידה, קיימת הגנטיקה.

יש האומרים כי אמריקאים שמהגרים לצרפת ונוהגים בהרגלי התזונה והשתיה באופן זהה,

עדיין חשופים פי 3 למחלות מטבוליות ולסכנות לבביות.

מסקנה- לכל עם ועדה היתרונות שלו/שלה המנהגים החזקים וההרגלים המנצחים...

העיקר לשמור על הבריאות והכל במידה נאה.

שלכם עם הלב, דפנה