Facebook

ארכיון בלוג

חיפוש

טוען...

ארכיון

קצת עלי

התמונה שלי
דפנה (לוי) לב
דפנה לב, תזונאית מומחית בספורט, תושבת הדרום, בת 40, אם לשלושה ילדים, עוסקת בספורט וכושר גופני, משדרת בריאות ואורח חיים המושתת על עקרונות שיטת האל"ופים מתוך אמונה בדוגמא אישית מלאה. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות וכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון והכשרות רבות בתחום הספורט ויעוץ תזונה, מעבירה הרצאות סדנאות והדרכות לאירגונים שונים בהצלחה רבה מרצה ומדריכה בפעילויות רבות בעלת נסיון עשיר ורצון ענק! לתרום להבראת האוכלוסייה כולה. לפרטים נוספים, הזמנת סדנאות וקביעת פגישה אישית: "עלי דפנה - שילוב מנצח של ספורט ותזונה"
הצג את הפרופיל המלא שלי
מופעל באמצעות Blogger.

קוראים

יום שבת, 30 באפריל 2011

שיר האומץ - מוקדש לכל מי שמתחיל מחר " דיאטה "



שיר האומץ/ר' קיפלינג
*** תודה להדר הבת שלי שמלמדת אותי כל פעם משהו חדש על החיים
והפעם מתוכנית מכא"ל שהשתפה בה...

אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת
אם תחיה בלי היסוס וניצלת.
אם תרצה לנצח ותאמר לא אוכל
הן ברור שבחרת בקל שבקל.

אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי
כי כל איש בעולם התוסס והחי.
הרוצה להגיע לתרועות ניצחון
לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון.

והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל
ופשוט הוא החוק האיתן מברזל:
החלט כי תוכל רצונך אז מושל
עליך יגן חוק איתן מברזל.

מלחמות החיים לא תמיד מבקשות
האיש החזק וכתפיו הנוקשות
אם יתמיד אז תמיד ינצח בכל
רק אותו האדם החושב כי יכול

יום שני, 11 באפריל 2011

תזונה נכונה בצרפת

מהו הפרדוקס הצרפתי ומה הקשר לתזונה נכונה ?

בהרצאה שהעברתי בחברת כתר נשאלתי ע"י אחד המשתתפים הרציניים:

אם התזונה המומלצת היא פחות שומן וממש מעט אם בכלל שומן מהחי,

הכיצד שכנינו הצרפתים, שידועים במאכלים העטירים שלהם, מאריכים חיים ונהנים

מהרבה שומן חי, רווי, נוטף ועסיסי, ונשארים בחיים.

לעומת שכנינו האמריקאים שגם נהנים מאותם נתונים אך חולים, הולכים ומתים.

מהו אותו פרדוקס ומי רוצה לצחוק?

הפרדוקס הצרפתי הוא תופעה המתארת את הסתירה, בין התזונה של הצרפתים והרגלי החיים בצרפת,

הנחשבים כגורמים למחלות לב, משום עודף השומנים, לבין מיעוט התמותה ממחלות לב שם

לעומת ארצות אחרות.

הצרפתים אוהבי הבשר לסוגיו והגבינות השמנות- עתירי שומן וכולסטרול, נוהגים לשתות  48 ליטר יין אדום

בממוצע לאדם בשנה.

בעוד  הצרפתי הממוצע צורך מדי יום יותר מ 100  גרם של שומן רווי שמקורו בבשר, חברו האמריקאי הממוצע

צורך "רק"  70 גרם של שומן כזה.

כשהצרפתי אוכל חמאה פי ארבעה יותר מהאמריקאי, וממשיך בגבינה בכמות של 60% יותר מהאמריקאי,

ואם זה לא הספיק יש פה נתון נוסף של פי שלושה יותר בשר חזיר, שהנו שומני ועתיר כולסטרול.

ועוד ...בנוסף לכך, מעשן בלי לחשוש ונעדר פעילות גופנית בדומה לשאר מדינות העולם ,

נהנה הצרפתי הממוצע מחוסן גופני בלתי מוסבר.

לפי הסטטיסטיקה אחוז התמותה כתוצאה ממחלות לב וממחלות כלי הדם בצרפת, בשנת 1999,
אצל גברים בגילאים 35-74,  היה 83 לכל 100,000.
לעומת תמותה גדולה בהרבה, של 230 לכל 100,000 איש בארצות הברית.

כמעט פי 3 אז מה פה קורה פה?

מניחים כי הסיבה לפרדוקס הצרפתי שהוא אכילת שומן +חוסר כושר+עישון היא

שתייה של יין אדום בכמות מועטה עד בינונית באופן  קבוע והמשכי ממש יומיומי.
לעומת חברינו האמריקאים שגם אוכלים שומנים חסרי מנוח, אינם מתאמנים ולא חסים על הטבק

רק ששם ביבשת ישנם עוד פיתויים בצורת ... בירה וליקר .

מתברר שהיין האדום לבדו עושה את ההבדל כולו .

בקליפת הענבים האדומים מצויים פלבנואידים שונים שהם נוגדי חימצון מסוג

catechin epicatechin ו-proanthocyanidin

 הכוהל האתילי שמקורו ביין האדום הוא אחד מחומרי ההגנה על גוף האדם.

ריכוז   הפלבנואידים יהיה גבוה ביין האדום בהשוואה ליין לבן  המופק מתוכן הענב

ידוע כי יש קשר בין פלבנואידים לבין שכיחות מחלות לב ומחלות של כלי הדם הכליליים.

דבר זה " מצריך " מהצרפתי להוסיף לארוחתו הדשנה והעסיסית  יין אדום, באופן מדוד והמשכי.

הפולי-פנולים שביין האדום מדכאים את ייצור האנדותלין, שמעלה את לחץ הדם משום

השפעתו על השריר החלק שבעורקים.

בנוסף הכוהל שנוצר מאותם ענבים אדומים גורם לעליית רמת הכולסטרול הטוב בדם

ומקטין את צמיגות הפלזמה .

הכוהל עוזר לפירוק הפיברין .

יותר פיברין = יותר קרישה = פחות זרימה .

 נוגדי חמצון מהיין האדום מקטינים את השפעת הרדיקלים החופשיים שהם אויבי הגוף :

הרדיקלים החופשיים גורמים להזדקנות התאים, הופעות של סרטן, ריבוי סוכרת, תקיפת תאי המוח

ויצירת אלצהיימר, עליה ברמת הכולסטרול עד הסתיידות העורקים וסתימתם.

היה אפשר לחשוב שבצרפת יש עידוד לאלכוהוליזם משום "ההכרח" לצרוך יין אדום בכל ארוחה עטירה

אך להפתעתנו אין הדבר כך.

כי- משום שהצרפתי יודע שבהגיע השעה לארוחה הדשנה תצטרף לה כוסית יין מדודה,
אין צורך להתנפל על הבקבוק כאירוע חד פעמי הכרחי.

בנוסף לעובדות הקיימות שהוצגו כאן בקפידה, קיימת הגנטיקה.

יש האומרים כי אמריקאים שמהגרים לצרפת ונוהגים בהרגלי התזונה והשתיה באופן זהה,

עדיין חשופים פי 3 למחלות מטבוליות ולסכנות לבביות.

מסקנה- לכל עם ועדה היתרונות שלו/שלה המנהגים החזקים וההרגלים המנצחים...

העיקר לשמור על הבריאות והכל במידה נאה.

שלכם עם הלב, דפנה
יום שישי, 8 באפריל 2011

תזונת תינוקות - מה הם אוכלים ?

הורים נפלאים מתעניינים אצלי מה אוהבים התינוקות?
איזה אוכל כדאי לתת?
מה מזין קיבה בגודל של כדור פינג-פונג?
מה לא אלרגני?
מהי תזונת תינוקות אופטימלית?

ובקיצור....מה לתת לתינוק?

החלטתי להתשמש ברשומה הזו כדי לספר לכם על עצמי וזו הדוגמא הכי טובה!

יש לי שלושה ילדים לכל אחד מהם היו הרגלי אכילה אחרים:

הדר הבכורה (היום בת 12) - אהבה לינוק עוד ועוד, היא הייתה יונקת בכל מצב בלי חוקיות מסוימת.
כשהיא גדלה היא רצתה לאכול בדיוק באותו האופן: מתי שבא לה...
בלי חוקיות.
כך - כל פעם שמישהו אכל משהו בבית ( כולל בבית של סבא וסבתא שנקרא בשמו השני
"בית תמחוי לעוברי אורח בשכונה " שקרקרה להם הבטן ונזכרו שיש סבתא שמבשלת ואופה סביב היממה,
אז למה לא להכנס ולשאול לשלומה?!)
אז הדר הצטרפה לארוחה.

מה היא אכלה? קודם כל טעמה...
הושיטה את ידה לכל מה שראתה.

אצל תינוקות מתפתח מנגנון מערך האינזימים בצורה מאוד מעניינת:
האף מריח את המאכלים, משדר למוח שדרים, המוח משדר לקיבה
וזו יודעת מה להכין כשהאוכל בעל הריח יבוא אל קרבה.
כמובן שהתהליך נבנה במשך מספר שנים.

המוח קולט את הריח ולפיו יודע מהו ההרכב הכימי של האינזימים שאמורים לפרק את האוכל.
פלא ונס ....

בדקו וחקרו שהמוח לומד לעשות ספציפיקציה באנזימי העיכול ויודע לקשר ריח עם מראה עם אנזים.
האנזים שיופעל לפירוק אורז עם בצל הוא שונה מאשר אורז עם צימוקים
מדובר כאן על מאכלים מאותה משפחה.
ברור לכולנו שהאנזים שמפרק חיה (עוף- לדוגמא) יהיה שונה מהאנזים שמפרק תפוח אדמה...
אבל כזה דיוק? אנזים שונה לכל תבלין וצבע של מאכלים מאותה משפחה?
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבריאה.

מה הדר עשתה?
הריחה, המוח התחיל בפקודות בית המרקחת ואמר לקיבה אילו אנזימים להפריש,
כדי להתמודד עם האוכל המוגש...
הדר ניגשה לשולחן ראתה - ואכלה...
נוצר קישור שמעתה יהיה טבעי. האוכל נרשם כטעים!

מתי האוכל נרשם כ"לא טעים?"

כאשר לוקחים תינוק מהמקום בו הוא גדל, מהריחות הטעמים והמראות שהמוח שלו קלט,
שהקיבה הכינה את האנזימים, ומעבירים אותו לתרבות אחרת...

אז האוכל עלול להתפס כ"לא טעים" רק משום שאין את החומרים המתאימים לפרק אותו.

ילדים שאומצו בארץ והגיעו מארץ אחרת, נתקלו בקשיי עיכול ובאוכל "לא טעים",
עד שהגוף שלהם למד להפריש את האנזימים המתאימים למאכלים.

אנחנו יודעים שילדים ותינוקות בתקופה מסויימת לא אוהבים עגבניה לדומא,
ואם נמשיך לנסות לתת להם, הם יאהבו אותה.
האין זה מוזר? נשאלת השאלה...האם הטעם על הלשון השתנה?
דבר ראשון זה אפשרי
תזונת תינוקות מושפעת גם מהנקבוביות העדינות שעל הלשון, וגם והתפתחותם של אנזימים נוספים.

כיוון שגם בבית של סבא וסבתא בישלו אוכל בריא ומזין נחשפה הילדה למאכלים שונים
שכולם בריאים.

מסקנה: תזונת תינוקות מושפעת מהסביבה!

כשהסובבים אוכלים אוכל בריא התינוקות רוצים לטעום.
המוח שלהם מכין את האנזימים שהם מריחים.

אם עשיתם עוף בתנור, וכל הבית מריח טוב...אל תתנו לתינוק דייסה מתוקה.

המוח בטעות יתבלבל- הוא הכין אנזימים למשהו מלוח, עסיסי, וספציפי
ומה נתתם? משהו אחר.

תזונת תינוקות היא זהה לתזונת הבית. נקודה.

אם התינוק לא יכול ללעוס את האורז, תקטשו אותו קצת במזלג, רק תקפידו שיהיה זה מה שהוא הריח.

תזונת תינוקות היא לא אחרת מתזונת ההורים.

אתם אוכלים פיצה? התינוק לא יכול לאכול פיצה- תנו לו ללחך קצת מהבצק, לפני ארוחת הירקות המרוסקים.

אם כן- נסכם ונאמר על הדר, שהיא אכלנית חברתית כמו כולנו.

כשמוגש אוכל - אוכלים.

תנו לתינוקות הזדמנות לאכול בריא ועל הדרך גם אתם תרוויחו.

שלכם דפנה